ברווט 400 - אילת - תל אביב - 07.03.2014 - שוקי רזינובסקי

 

ברווט 400 - אילת - תל אביב  

 מה זה ברווט:

ברווט הינו אירוע רכיבת אופנים, למרחק של לפחות 200 קילומטר, ללא עזרה, ללא רכב ליווי או תמיכה אחרת. המשתתף אמור להיות Self-Sufficient, לרבות התמודדות עם תקלות טכניות ואחרות, פגעי מזג אוויר וכו', עליו לקחת עליו את כל הציוד והמזון או לקנות בדרך. המסלול ידוע מראש, ולא מסומן על הכביש, יש לסיים אותו עד זמן גג קבוע הנגזר ממהירות ממוצעת של 15-13 קמ"ש ברוטו, יש לעבור דרך נקודות ביקורת (Controls) בחלונות זמן קבועים וידועים מראש ולספק הוכחת מעבר בהן, השעון מתחיל לתקתק כשהרוכב עובר את קו ההתחלה, ומפסיק כשהרוכב עובר את קו הסיום. כל העצירות (תקלות, מנוחה, שינה, אוכל) נכללות בזמן הזה.

גולת הכותרת של רכיבות הברווט היא רכיבה לאורך 1,200 ק"מ, כאשר האירוע הגדול ביותר מבחינת משתתפים הוא ה PBP, שנערך בצרפת כל 4 שנים, לאורך 1,200 ק"מ מפריז ל Brest, וחזרה לפריז.

בארץ מתקיימות בד"כ בכל שנה סדרת ברווטים למרחקים של 200, 300, 400, ו - 600 ק"מ.

---------------------------------------------------------------------------------------------

ברווט 400  אילת - תל אביב  07.03.2014

כבר כמה שנים אני קורא בפורם אופני כביש על טל, מנשה, יאן ואחרים ברכיבות ארוכות. 

כך הגעתי לפורם של טל, וכשהוא פרסם את לוח הברווטים האחרון, ואחרי שרכתי ברכיבת בית השנטי 180 ק"מ החלטתי שאני בשל לנסות את רכיבת המאתיים. 
אחרי שעשיתי שלושה ברווטים של 200 ק"מ הייתה לי תחושה טובה שרכיבת  300 ק"מ היא במסגרת היכולות הפיזיות שלי. ואכן כך היה, סיימתי לפני חודש את ברווט 300 בהצלחה. 

ברווט 400 אמור להסתיים ב 8.03.14 - יום האישה הבינלאומי, שהוא גם יום ההולדת שלי.
בתחילה חשבתי שזו סיבה מספיק טובה לוותר עליו, אך במחשבה שנייה החלטתי שזו דרך מצוינת לציין את האירוע. 

יום שישי ב 9:00 בבוקר יצאנו מאילת 14 רוכבים לאחר שערב קודם הגענו לעיר ונפגשנו לארוחת ערב. 
תחילת  המסלול – עליה קורעת לכיוון מחסום נטפים, לי בדרך כלל לוקח כמה עשרות ק"מ להתחמם. התחלתי לאט, מאוד לאט, יחד עם מנשה, נאור ואודי שאותו אני זוכר מברווטים קודמים כמי שמתחיל לאט ובהמשך פותח מבערים.

אחרי סיום העלייה, הכביש מתיישר הרוח טובה ואני מגביר קצב, רואה מרחוק רוכב בודד, כשאני מתקרב אני רואה את אמיר עומד בשול, אני מציע לו לשבת עלי עד צומת שיזפון אבל הוא אומר לי להמשיך ושהוא בסדר. 

אני ממשיך לבדי בנוף מדברי יפיפה, שומם לחלוטין בשקט ודממה המופרים רק על ידי איוושה עדינה של הגלגלים על האספלט, קטע רכיבה בנוף מופלא שהחיה בי זיכרונות יפים מהמדבר.   

אחרי רכיבת סולו של כ - 50 ק"מ, בצומת שיזפון אני פוגש את כול הקבוצה. טל "פותח שולחן" ונראה כאילו הולכת להיות הפסקה ארוכה. 
פתאום אני שומע את איציק מודיע לטל כי הוא ואלי מתכננים לצאת עכשיו בכדי לרכב "רגוע". 
רגע של התלבטות, אני מכניס לתיק את הסנדוויץ' שקניתי ויוצא אחריהם.
לאחר שרכבתי  50 ק"מ לבד בקטע הראשון, יצאתי לבד לקטע השני, ואני לא רואה אותם באופק, עברה בי המחשבה שיתכן שאת כול הברווט הזה אעשה "סולו".  

אחרי מספר ק"מ אני מצליח לראות שלישית רוכבים, איציק, אלי ואסף.
כשהתקרבתי אסף המסתובב ומצלם אותי, תמונה מקצועית (: הבימוי העיצוב והתפאורה מושלמים: רוכב בודד על כביש אין סופי על רקע השממה שמסביב. 

 

רכבנו יחד ועצרנו בראש מעלה פארן לצלם את הנוף המדהים. 

 

היה חם, הגרמין של אלי הראה 35 מעלות.
הגענו למעלה שדמה, הו מעלה שדמה, ואני בכלל לא ידעתי שהוא כזה.
עליה אכזרית שלא נגמרת. אסף שאל אך היא בהשוואה לנס הרים, אני לא יודע מה הנתונים המספריים, גובה, שיפוע ואורך, אבל יודע שברגליים זה הרגיש יותר, הרבה יותר.
הגעתי לקצה העלייה על טיפות הדלק האחרונות, וגם על טיפות המים אחרונות.       
אלי מוצא את המסתור שבו אודי בטובו הטמין יום קודם 2 שישיות של מים. 
אנחנו ממלאים מים ופתאום מופיע יאן שיצא אחרינו משיזפון.

המשכנו למעלה עצמאות, אחרי העלייה של נטפים, שדמה ועוד ככמה גבעות בדרך, הטיפוס היה לי קשה, מאוד מאוד קשה, הנחמה הייתה שבסופו מגיעים למצפה רמון, ובעקרון מסיימים עם הטיפוסים והעליות, פרט לעליה בסוף הברווט של רחוב קפלן בתל אביב (: 

במצפה רמון התארגנו לרכיבת לילה ויצאנו יחד חמישה רוכבים: אלי איציק אסף יאן ואני, כשיאן טס מקדימה ומחכה לנו בנקודות הקונטרול. רכבנו ביחד עד שבצומת הודיה, איציק, שכבר כמה ק"מ לפני הצומת האט, מודיע לנו שמכאן ועד הסוף הוא ימשיך בקצב רגוע יותר מכיוון שהברך מציקה לו. 
אלי מחליט להישאר עם איציק וללוות אותו עד הסיום, זו פעם שנייה בשתי הרכיבות שאני רוכב איתו שאלי מוותר על הקצב שלו ורוכב למען מישהו אחר. 

יצאנו אסף יאן ואני לקטע האחרון, רכבנו די מהר, במיוחד בגבעות המתגלגלות מנחשון לכיוון נשר.
בצומת הטייסים יאן המשיך מהר, אסף ואני נכנסו למוד של סוף מסלול, רכבנו רגוע והגענו עם הזריחה לנמל ת"א.

פגישה נוספת עם יאן, צילום, ולסיום ארוחת בוקר בארומה בנמל. 
נפרדתי מאסף באבן גבירול, רכבתי עוד כ 500 מטר עד הבית בתחושת סיפוק עצומה, כשהלב מתרחב ובראש מהדהדת המחשבה: הגעתי עכשיו הביתה, לתל אביב, ברכיבה (!) מאילת.      

שוקי רזינובסקי.