ברווט 300 – שיר המעלות - שוקי רזינובסקי

 

ברווט 300 – הרהורי טמפרטורות

ברווט 300 מתקיים באופן מסורתי בחודש פברואר, יוצאים משדרות ב 16:00 ורוכבים לאורך כל הלילה החורפי המדברי והקרררר: שדרות - צאלים – משאבים - דימונה – צומת הרוחות ( מצפה רמון ) וחזרה לשדרות.

אני תמיד סובל מאוד מקור ברכיבות הליליות, כשראיתי את התחזית התלבטתי קשות ממש עד לרגע האחרון האם לצאת לרכיבה.

בגלל שפספסתי את הברווט הקודם ובעצם לא רכבתי מתחילת השנה, ובעיקר בגלל שהתחזית הייתה יבשה, ללא צפי לגשם, החלטתי ברגע האחרון לצאת לרכיבה.

באתי מצויד היטב בלבוש מחמם, אחרי העצירה בדימונה כבר הייתי עם כובע צמר ומסכה לפנים, 6 שכבות בחלק העליון  4 שכבות בחלק התחתון וערדליים על הנעליים.

היה קר בטירוף, 0 מעלות צלזיוס, כולם רעדו, יכול להיות שחלק כבר הדחיקו כמה קר היה...

הקור חדר דרך הערדליים והקפיא את כפות הרגליים.

בחזרה מצומת הרוחות בירידה מנפחה איבדתי את התחושה באצבעות הידיים.   

עבורי הסבל התעצם בהפסקות. במיוחד במשאבים, ב 2 בלילה, שם ביקשתי מהמוכר לחמם קצת את החנות והוא ענה לי שהוא מחויב להפעיל את המזגן על קירור בגלל שיש לו תרופות בחנות....

ישבנו כמו הומלסים רועדים על הרצפה הקרה לכודים בין האוויר הקר שיוצא מהמזגנים לאוויר הקר שיוצא מהמקררים הגדולים שבחנות. האגדה האורבנית מספרת שיש מקום ממנו בוקע חום מהמנוע של המקררים - חיפשתי ביסודיות, אין מקום כזה.

אם לא הייתי חייב לעצור בקונטרולים להוכחות מעבר ולמים הייתי מעדיף לרכב ללא הפסקה את כל הברווט. היציאה מהקונטרולים חזרה לרכיבה בלילה הקפוא היא העינוי הגדול, אז מתחילות צמרמורות קור, ויברציות בלתי נשלטות, רעידות בכל הגוף של מכור בדודה, השיניים נוקשות ללא שליטה כמו נקר בהתקף אפילפטי.

כשיצאנו מהקונטרול במגן בשמונה בבוקר, באור יום, אחרי לילה קפוא, חשבתי שהתחמם והורדתי את הכובע צמר, אחרי כמה שניות, עוד לפני שיצאתי מתחנת הדלק, הקור הכריח אותי לעצור לחבוש אותו שוב.

ביציאה מהרכבת בתל אביב בסביבות 12 הטמפ' הייתה כבר מעל 15 מעלות אבל הקור עדיין התנחל עמוק בתוך הגוף שלי שסבל מרעידות.

רק בבית אחרי מקלחת חמה וארוכה הפשרתי.

מהקור והסבל הנורא יישאר רק זיכרון שילך יתעמעם ויתפוגג יחד עם ההחלטה הנחושה שזה הברווט האחרון ואני עם הברווטים סיימתי.  

 

שוקי רזינובסקי.

 

 

 

 

.